דיוקן הרבי בעיפרון: מהתצלום ועד המסגרת

לצייר את הרבי פירושו לצייר פנים שכולם מכירים. איש לא יביט בדיוקן בסלחנות: לכל אחד יש בראש תמונה מדויקת, מבט, הבעה. זה מה שהופך את העבודה לתובענית, ומרתקת.

הכול מתחיל בתצלום

בחירת תצלום המקור קובעת חצי מהתוצאה. צריך תמונה חדה, שצולמה מקרוב, עם אור שמגיע מצד אחד: האור הזה הוא שמפסל את הפנים. תצלום שטוח, מואר מלפנים, ייתן רישום חסר עומק, לא משנה כמה שעות יושקעו בו.

קודם המבט, אחר כך הזקן

אני תמיד מתחילה מהעיניים. כל עוד הן לא "מסתכלות", אין טעם להמשיך. אחר כך מגיע הזקן, החלק הארוך ביותר: הוא לא מצויר בלבן, אלא נבנה מהצללים שסביבו. הלבן הוא הנייר שהצלחנו לשמור נקי.

בדיוקן בעיפרון, את האור לא מציירים: שומרים לו מקום.

גרפיט או פחם?

הגרפיט מאפשר דיוק רב, אידיאלי לקמטים ולשערות הזקן. הפחם נותן שחורים עמוקים יותר וקו חופשי ואקספרסיבי יותר. שתי הטכניקות מספרות את אותן פנים בדרכים שונות מאוד.

המסגור

רישום בעיפרון תמיד מוגן מאחורי זכוכית, עם פספרטו לבן שמרחיק אותו מהזכוכית. מסגרת שחורה ודקה היא הבחירה הבטוחה: היא ממשיכה את השחורים של הרישום בלי לגנוב את ההצגה.